רשומת כזאת, של אמצע הדרך....

אני אוהבת לכתוב. נקודה (ואף סימן קריאה).כמעט כמעט כמו שאני אוהבת לדבר- מכריי יעידו!

אין לי בעיה לשתף בידיעותיי, שהרי זהו משלח ידי (או ליתר דיוק, משלח "פי").

נתבקשנו לכתוב רשומת אמצע הדרך, מעין בלוג תובנות...אז...הנה...יש לי וידוי: למרות שאני אוהבת לכתוב ולדבר, הבלוג גרם לי "להפליג" למחוזות רחוקים בכתיבתי ונדרש ממני להיות ממוקדת, מפוקסת לנושא ומגובשת בעמדותיי; לא עוד כתיבה אינטואטיבית בלבד, זאת הבנתי תוך כדי התהליך- מרשומה לרשומה, אלא חשיבה גלובאלית לפני (בעיקר לפני), בזמן ש... ולאחר כתיבת הרשומה.

אני חוזרת אחורה, קוראת שוב את רשומותיי- משבוע לשבוע, מצאתי עצמי יותר ויותר "בעניין": כל שבוע מחדש ישבתי וחשבתי עם עצמי לגבי הנושא שהיה הכי קרוב אליי באותו שבוע, נושא שעורר את סקרנותי מבחינת תכנים ותחומי עניין, נושא שהוביל אותי לחקור ולהרחיב ידיעותיי תוך קריאת חומרים נוספים בסקרנות רבה, נושא שהוסיף נופך משלו להתפתחותי האישית והמקצועית; ובכלל, נושא שדרבן אותי לכתיבה. המשימה בבחירת הנושא לא הייתה כה פשוטה משום שלעיתים היה יותר מנושא אחד שעורר את ענייני באותו שבוע ולעיתים אף ערכתי רשימת נושאים בהמתנה לשבועות הבאים...

מרגע שלב בחירת הנושא, מצאתי עצמי "נוברת" במאמרים וחוקרת את הנושא בקריאה מעשירה של חומרי הלמידה שנלמדו בקורסים הרלוונטים לנושא וכמובן בנט. תוך כדי שיטוט, הייתי מוצאת מאמרים הקשורים בזעיר אנפין לנושא, אך בגלל העניין הרב שעוררו, לעיתים הייתי נסחפת לקישורים שאינם קשורים לנושא ישירות אך מסקרנים וסוחפים לא פחות- שאולי לא הייתי מגיעה אליהם אלמלא כתיבת הבלוג, אך אז נאלצתי לנפות, להתמקד בעיקר ולהתנסח בבהירות תוך ידיעה ברורה שאין זו רשומה למגירה (זו סוגייה בפני עצמה, עליה אדון בהמשך).

בשלב הכתיבה, מצאתי עצמי כותבת בשטף, מוחקת, מתקנת, שוב קוראת וחוזר חלילה...התהליך הזה כשלעצמו, למרות ש"גזל" די הרבה זמן- הוא התהליך העקרי שהתפתח אצלי מרשומה לרשומה: חשתי שבכל שבוע הכתיבה הופכת להיות יותר יותר קולחת וממוקדת.

בקריאה סופית של התוצר, קרי הרשומה, כל פעם מחדש, חשתי מעין תחושת סיפוק (ו...כן...גם הקלה) על שהצלחתי להרחיב ולבטא עצמי בסוגייה שעניינה אותי ואף לשתף אחרים בעת לחיצה על מקש "פרסם".  

והנה אני מגיעה לסוגיית פרסום הרשומות- סוגייה שתחילה לא ידעתי כיצד אתמודד עימה, למרות היותי אדם פתוח מטבעי!!! סוגייה שגרמה לי מעין חוסר נוחות בשלבים מסויימים ולעיתים אף עודנה...סוגייה שלעיתים נוגדת את תפיסתי לגבי פרטיותו של אדם, סוגייה אשר טרם גיבשתי עמדה מוחלטת לגביה ולכן, לעיתים אף חוסמת מעט את היצירתיות בכתיבה!

אני חשה שזהו אתגרי העיקרי לחלקו האחרון של תהליך כתיבת הבלוג...אני מקווה להתגבר על סוגייה זו ולהמשיך להתפתח בתהליך הפיכתי "לבלוגרית" מקצועית J

  

קסם מבטו, קסם מגעו ....(על הצג הדיגיטאלי)

אהבה אין סופית יש בליבי לילד- נער שגידלתי מיום היוולדו, כאילו היה בני שלי.

גל אוצרי הוא ילד- נער, כיום בן 15 שנים, אשר אובחן מאז גיל שנה וחצי כאוטיסט ברמה הגבוהה ביותר. הבשורה נחתה על הוריו- חבריי מאז היותינו ילדים בעצמנו, כרעם ביום בהיר והיה מאוד קשה להתאושש מן הבשורה שגל, ילד קסם, אנרגטי ויפיפה, לא יתפקד ולא יתפתח כמו שאר בני גילו.

התחושה מאוד מאוד כואבת עד היום (ונראה כי תיהיה מנת חלקנו לעד), אך עם השנים למדנו כולנו כיצד לחיות עם המגבלה ואף להוביל את גל להישגים קטנים- גדולים ולמרות שהדרך עוד ארוכה ומאתגרת, בעזרת פלאי הטכנולוגיה נראה כי האפשרויות הן אין סופיות:

בשנים האחרונות מגיעים לביתו של גל עשרות מטפלים עם שיטות וכלים חדשניים המובילים אותו לתקשר עם סביבתו...

באחד מביקוריי הרבים, הבחנתי במטפל שהסביר לי שכיום קיימות יותר מ-100 אפליקציות תומכות ומסייעות וגורמות לגל לשתף פעולה עם סביבתו עי' גירויים שונים כמו דמויות וחפצים מצויירים בשילוב תנועה וקול.  

למרות שהעניין לא היה אמור להפתיע אותי, נדהמתי לראות איך גל משתף פעולה וכל מגע אצבעותיו על הסמלים שעל הצג, נעשה מתוך כוונה להראות את רצונותיו. בכל ביקור שלי אני מוצאת עצמי יותר ויותר מעודדת מהתקדמותו של גל ותוהה על גורלם של ילדים אחרים במצבו, ילדים בעלי יכולות כלכליות שונות מהוריו של גל- ילדים הנמצאים בבתי ספר "מיוחדים" ובמוסדות שונים, האם הם גם זוכים לחשיפה כזו של כלים טכנולוגיים הכל כך חיונים להתפתחותם????

בימים אלה אני מסיימת סמסטר שלישי ללימודיי התואר בתקשוב והנה ביום שני האחרון, בקורס של דר' חגית מישר "היבטים בינלאומיים בתקשוב", דנו בסוגיית 'טכנולוגיות מסייעות ותומכות בחינוך המיוחד'- כאילו "הזמנתי" סוגייה זו במיוחד עבורי!!!

דר' חגית הסבירה בהרצאתה שישנו מגוון רב של טכנולוגיות שפותחו בהתאם לסוגי הלקויות השונים הקיימים אצל ילדים. כך לדוגמה, טכנולוגיות סיוע מיועדות להוראה מתקנת ומכילות תוכנות אימון ותרגול; טכנולוגיות עוקפות או  מפצות-  המיועדות להקלדה במקום כתיבה ותיקון שגיאות אוטומטי או לחלופין הקראה (מתוך מצגת הקורס).

כמובן שהעניין עורר את סקרנותי, החלטתי לגלוש בנט ולחפש כלים ועזרים שונים היכולים לסייע הן לגל והן לי כמורה במשרד החינוך הנתקלת בילדים בעלי צרכים אחרים. 

 קראתי על מגוון עצום של טכנולוגיות אשר מיועדות להקל על חייהם של לומדים בעלי צרכים מיוחדים או שונים וברצוני לשתף על דפי הבלוג, כמה מהן:

קוליפיקס  - מבית מורפיקס, תוכנת הקראה בקול ברור נשי או גברי, ההופכת כל טקסט לקובץ שמע המסייע בעלי ליקויי למידה המתקשים בקריאה.

שוונג-  תוכנה המסייעת לתלמידים בעלי לקויות למידה, המתקשים בהבנת הנקרא ולפיכך מתקשים בלתמצת את עיקרי הדברים במאמרים ובטקסטים. התוכנה מחלצת מכל מאמר את המשפטים הרלוונטיים ביותר להבנת הטקסט תוך בחירת היקף התקציר.

דרגון- תוכנה ההופכת כל פקודה קולית לטקסט ללא שימוש בהקלדה. בעזרת התוכנה ניתן לייצר מסמכים, להשתמש ביישומי מחשב שונים, לשלוח דואר אלקטרוני וליצור גליונות ללא שימוש במקלדת. נראה כי התוכנה מיועדת לבעלי לקויות כמו דיסגרפיה, דיסלקציה, נכויות מוטוריות וכד'...

אתר 'מרקם חמ"ע'- אתר זה מסייע לתלמידים בכיתות ג'-ו' שהשגיהם הלימודיים נמוכים או שהם ילדי עולים ששפת אמם איננה עברית. אתר זה מסייע לתלמיד להתוודע למרכיבי הלשון והתחביר של הטקסט הלשוני הכתוב על מנת לבין את רבדיו הלשוניים.

באחד משיטוטיי בנט נתקלתי בחוברת "מפתחות" שנכתבה בסיוע המחלקה לפיתוח טכנולוגי - פדגוגי:

http://www.moital.gov.il/NR/rdonlyres/32B7FA63-1F55-4203-B606-CC890051E482/0/tech301012s.pdf     
החוברת מתמקדת בכלים טכנולוגיים המסייעים לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים להתגבר על קשייהם ולהיטיב עם איכות חייהם- שווה הצצה ואף יותר מכך....

כמובן שהרשימה עוד ארוכה וניכבדה וגורמת לי מעט חוסר נוחות משום מגבלת הנגישות אליה, הן מצד מורים, מדריכים, מרצים ובעלי תפקידים והן מצד הלומדים בעלי המוגבלויות, ש"הרשימה" אמורה להקל ולהיטיב עם שגרת חייהם...נראה כי לעיתים הנגישות לוקה בחסר משום המגוון הרב והדינאמי ,הנתון לשינוי ושדרוג כמעט יומיומי, והמשתמש פשוט טובע בהצפת המידע. לעיתים הבעיתיות נובעת ממחסור בתקציבים- "חולי" מאוד מוכר בתחום החינוך המיוחד....

כך או כך,  נראה כי שילוב הכלים הטכנולוגיים בתחום החינוך המיוחד מתבקש ואף הינו בגדר חובת מציאות ויש להתגבר על כל בעיית תקציב כל שהיא ולמקצע את כל העוסקים במלאכה, על מנת לאפשר נגישות יום יומית לאוכלוסייה גדולה ומוגבלת החייה בקרבנו.   

בכדי להבין את קריטיות הסוגייה אני מציעה לעיין במצגת המרתקת של נעמי פורת המתארת את הייחודיות בשילוב התקשוב בחינוך המיוחד שלא נופלת בחשיבותה (ואף חשובה יותר, לטעמי) מחשיבות רכישת מיומנויות קריאה, כתיבה וחשבון....:

http://www.slideshare.net/marcia100/ss-8587895

בעודי כותבת ומסכמת רשומה זו , נזכרתי בסרטון על בית איזי שפירא, המעלה בי מחדש תמהיל של רגשות משום קרבתי לגל ולנושא...אנשי איזי שפירא, עושים ימים כלילות על מנת להעלות את המודעות והסובלנות כלפי אנשים בעלי מוגבלויות, על מנת לשלבם בחברה ולקדמם.

בבית איזי שפירא מובילים את נושא החדשנות בקרב נכים ואף מפיצים את הבשורה מחוץ למדינת ישראל :