האמנם?!
בעבודתי כמורה בבית ספר יסודי אני פוגשת אנשים קטנים- בגלאי 6- 12, שכבר בגילם הרך ניתן להבחין בבירור שהם המתקשים לסבול מישהו אחר שהוא לא "אני".
אכן, אמרה קשה ונוקשה, אך נראה כי כבר בהתנהלותם של הקטנטנים ניתן להרגיש את "מיסטר אגו". כפי שציינה שלי פרץ במגזין "יוצא לאור": זה מתחיל בשקית הבמבה האישית, בחדר שהוא רק שלי, עם הטלויזיה שלי וה- iPod, ה- iPhone שלי, ה- iTunes ועוד i למיניהם שחברת Apple מייצרת מידי שנה תוך תפיסה אסטרטגית ברורה. ה"אני" במרכז ואור הזרקרורים מופנה אליי- אוי ואבוי אם לא. כבר ברפרוף קליל בסטטוסים המוצגים בפייס בוק וברשתות חברתיות שונות, יתגלה לעיננו מחזה שלא יבייש אף מחזאי דגול בתחומו בסגנון "...ואהבת לעצמך כמוך...". איך להתאהב בעצמי, לפלרטט עם האינטליגנציה שלי, לרקוד עם החלומות שלי וכולם צריכים לתת משוב מיידי, כי רק כך ארגיש קיים!
לפעמים נראה כי התוצאה היא שגדל דור שלם שאיננו מסוגל לסבול מישהו אחר שאיננו "אני", ואפילו את "אני" סובלים עוד פחות ופחות. ואם "אני" נמאס על עצמי ברגעים מסוימים, אז נראה כי היד קצרה אל האלכוהול, אל הסם וההימורים -כי גם "אני" צריך מילוט.
סקר שנערך לאחרונה עבור המוסף "זמנים מודרנים" (אוחזר מתוך http://www.kab.co.il/kabbalah/%D7%93%D7%95%D7%A8-%D7%94I) בקרב מדגם מייצג באוכלוסיה הבוגרת קובע שאנו מרוכזים בעצמנו יותר מכל דבר אחר, פחות מעורבים בקהילה ונעדרי מחוייבות חברתית.
לעיתים נראה שהמצב אבוד אך במחשבה לעומקו של עניין נראה לי כי אולי, רק אולי , אם כולנו באותה הסירה אז חייב להיות פוטנציאל במצב הזה וניתן לתעל אותו לטובת הכלל: אנו חיים בעולם שכל חלקיו מחוברים ובמקום לחפש איך להיות הכי חזקים ודורסניים נילמד ונלמד איך לעבוד בשיתוף פעולה ואינטגראציה של כל ה "אני" שקיים בסביבה ואז אולי יהיו בידינו הכלים והיכולות המתאימים ליצור קשרים ולקיים אינטראקציה סביבתית שמחוץ לי.
לטעמי, אינטראקציה כה חשובה להמשך קיום המין האנושי מכל המשתמע מכך...
בעבודתי כמורה בבית ספר יסודי אני פוגשת אנשים קטנים- בגלאי 6- 12, שכבר בגילם הרך ניתן להבחין בבירור שהם המתקשים לסבול מישהו אחר שהוא לא "אני".
אכן, אמרה קשה ונוקשה, אך נראה כי כבר בהתנהלותם של הקטנטנים ניתן להרגיש את "מיסטר אגו". כפי שציינה שלי פרץ במגזין "יוצא לאור": זה מתחיל בשקית הבמבה האישית, בחדר שהוא רק שלי, עם הטלויזיה שלי וה- iPod, ה- iPhone שלי, ה- iTunes ועוד i למיניהם שחברת Apple מייצרת מידי שנה תוך תפיסה אסטרטגית ברורה. ה"אני" במרכז ואור הזרקרורים מופנה אליי- אוי ואבוי אם לא. כבר ברפרוף קליל בסטטוסים המוצגים בפייס בוק וברשתות חברתיות שונות, יתגלה לעיננו מחזה שלא יבייש אף מחזאי דגול בתחומו בסגנון "...ואהבת לעצמך כמוך...". איך להתאהב בעצמי, לפלרטט עם האינטליגנציה שלי, לרקוד עם החלומות שלי וכולם צריכים לתת משוב מיידי, כי רק כך ארגיש קיים!
לפעמים נראה כי התוצאה היא שגדל דור שלם שאיננו מסוגל לסבול מישהו אחר שאיננו "אני", ואפילו את "אני" סובלים עוד פחות ופחות. ואם "אני" נמאס על עצמי ברגעים מסוימים, אז נראה כי היד קצרה אל האלכוהול, אל הסם וההימורים -כי גם "אני" צריך מילוט.
סקר שנערך לאחרונה עבור המוסף "זמנים מודרנים" (אוחזר מתוך http://www.kab.co.il/kabbalah/%D7%93%D7%95%D7%A8-%D7%94I) בקרב מדגם מייצג באוכלוסיה הבוגרת קובע שאנו מרוכזים בעצמנו יותר מכל דבר אחר, פחות מעורבים בקהילה ונעדרי מחוייבות חברתית.
לעיתים נראה שהמצב אבוד אך במחשבה לעומקו של עניין נראה לי כי אולי, רק אולי , אם כולנו באותה הסירה אז חייב להיות פוטנציאל במצב הזה וניתן לתעל אותו לטובת הכלל: אנו חיים בעולם שכל חלקיו מחוברים ובמקום לחפש איך להיות הכי חזקים ודורסניים נילמד ונלמד איך לעבוד בשיתוף פעולה ואינטגראציה של כל ה "אני" שקיים בסביבה ואז אולי יהיו בידינו הכלים והיכולות המתאימים ליצור קשרים ולקיים אינטראקציה סביבתית שמחוץ לי.
לטעמי, אינטראקציה כה חשובה להמשך קיום המין האנושי מכל המשתמע מכך...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה