במסגרת לימודיי לתואר MA בחינוך נחשפתי לקורס קוריקולום.
בשיעור הראשון נשאלנו מהו קוריקולום ומכיוון שבמסלול זה רוב
הסטודנטיות הן מורות, ענינו פה אחד שמושג קולריקולום פירושו תכנית לימודים.
מיד הבנו מהמרצה אימסאהן חרזאללה המדהימה שהמושג נרחב הרבה יותר ומכיל עולם
שלם של תיאוריות מבוססות, ביקורות ואפילו קונפליקטים רבים בין תיאורטיקנים
שונים שחיו בתקופות ותרבויות שונות.
אם כך מהו קוריקולום?
וכאן נכנסים לתמונה גדולי המלומדים והוגי הדעות בתחום החינוך
כדוגמת שוואב, שרמר, טיילר ועוד רבים וטובים...
הנה כמה מן ההגדרות-
המונח "קוריקולום" כולל שלושה רכיבים: א. תכניות הלימודים
הפורמליות ב. התכניות הבלתי פורמליות המתקיימות "במרחב החינוכי של
בית-הספר" ג. מכלול ההתנסויות של התלמיד בכל המסגרות החינוכיות והלימודיות.
(דרור וליברמן, 1997).
לפי קובן, המונח "קוריקולום" הוא מכלול של שלושה סוגי
קוריקולום: א. המכוון ((intended - זה שאמור להעביר את ליבת הידע והערכים Core –curriculum שהחברה מאמינה שילדים צריכים לרכוש. ב. זה שמורים מלמדים (taught) . ג. זה שתלמידים לומדים (learned). (Cuban, 1992).
לפי שוואב, תכנית לימודים היא מערכת גופי ידע לגיטימיים מבחינה
מדעית, מיומנויות, טעמים ומוכנויות נפשיות לפעול ולהגיב, שנבחרו ע"י הממונים
על הוראת קבוצת לומדים נתונה ומוכרת להם, ואשר נמצאה מתאימה להוראה לאור שיקולים
כבדי משקל ועל דעת הציבור. מערכת זו ראויה להיקרא תכנית לימודים כאשר היא מועברת
בהצלחה לתלמידים שונים ברמות שונות, ע"י מורים מסורים, העושים שימוש בחומרים
ובפעילויות נאותות. (Schwab, 1983:24).
ואני אומרת שכולם צודקים: איש איש בתקופתו שלו, איש איש ותרבותו שלו,
איש איש ואמונותיו שלו. אני לא מלומדת גדולה וכמובן שאינני תיאורטיקנית
דגולה והוגת דעות פילוסופית. אני מורה מזה 15 שנים ונסיוני בשטח הוליד את
המורה שבי מעבר לכל תיאוריה כתובה... אני מקווה שאין משתמע מדברי ולו שמץ של זילות
חלילה. אך בהיותי מורה ב"שטח" אני נוכחת להבין כל יום מחדש עד כמה
דינאמי התחום בו בחרתי כמקצוע ועד כמה רגיש ועדין תחום זה העוסק יום ביומו בעולמם
של ילדים, הרבה מעבר לכתיבת מערכי לימודים והשכלה גבוהה. אפשר ורצוי לכתוב
רבות על מיהו המורה המשמעותי והתפקיד החשוב שהוא ממלא בחייו של תלמיד, אפשר גם
לכתוב רבות על הייעוד של אותו מורה...דבר אחד בטוח: מורה משמעותי הוא זה שאינו
נבהל מילד "בעייתי" או מרדן, הוא זה שאינו מרפה ידיו כשנתקל בילד
"קשה", הוא זה שיוצר את השינוי בעולמו של הילד. בשבילו תלמיד כזה הוא
אתגר ולא מכשול במשוואה המופלאה המתקיימת בתוך כתלי ביה"ס, בין מורה לתלמידו.
כזה הוא המורה רם שנקר בסרט ההודי הסוחף: "כוכבים על פני
האדמה": http://www.youtube.com/watch?v=DCIqpKNek1U
הסרט מספר את סיפורו של התלמיד אישהאן אווטסתי, ילד בן 8, בעל קשיים
לימודיים רבים שאינו יכול לקלוט כלום בכיתה ומוחו מלא ברעיונות שאיש לא מסוגל
להעריך, כמו צבעים, דגים , כלבים ועפיפונים. כשהוא מסתבך בצרות, הוריו חסרי האונים
נכנעים לאנשי מערכת החינוך הנוקשים בבית הספר ושולחים אותו לפנימיה כדי שילמדו
אותו "משמעת" מהי. אישהאן, שחווה את הניפרדות ממשפחתו בצורה מאוד
טראומתית, מתכנס בתוך עצמו, מפסיק ליצור ולדמיין והופך לילד מאוד מאוד עצוב.
יום אחד הגיע לביה"ס מורה חדש לאומנות, רם שנקר, והביא
איתו ניחוחות חדשים של חינוך הכוללים כלי נגינה, המחזה ושירה. הוא עודד את תלמידיו
ליצור וללמוד בשמחה ובכך גרם לעמיתיו תהייה ומבוכה. היו שניסו לאמר לו שכך לא
מקובל בבית ספרם והוא מפר כללים נוקשים עליהם מושתת ביה"ס. היו שאמרו לו שאין
לו מקום בין הצוות וכדאי שיחפש מקום אחר שיתאים לרוח החינוך שהביא עימו והיו כאלה
שסתם הרימו גבה. אך כל זאת לא מנע משנקר לעודד את תלמידיו לחלום ולדמיין,
לשמוח ולחשוב עצמאית...הילדים הגיבו בהתלהבות רבה לשיעורים מלבד אישהאן שמשך את
תשומת לב המורה החדש בצורה יוצאת דופן. שנקר הבין שיש כאן ילד המהווה
"אתגר" וניסה לפצח את החידה בסבלנות ואיכפתיות אין סופית.
כאשר שנקר הבין את מצוקתו של אישהאן, הוא עשה כל שביכולתו לסייע
ולהובילו להצלחה תוך חיזוק איכויותיו ועידוד אין סופי, תוך שימוש בטכנולוגיות
חדישות וחשיפתו לגדולי האמנים בהיסטוריה, תוך השוואה בין גאוני ההיסטוריה בעלי
לקויות שונות ועוד ועוד....כל זאת כנגד הסיכויים שצפו לו שאר הקולגות בחדר
המורים!
לאשהאן חזר הניצוץ בעיניים, הוא החל לחוות הצלחה בכל תחום לימודי
ושמחת החיים שבה לחיקו.
ואני שואלת אם זה לא ניחוחות החינוך החדש, אז מה כן? אם זה לא מהותנו
בהוראה ובחינוך, אז מה כן??? כמה כוכבים מנצנצים בהחבא ניתן למצוא על פני
ביה"ס שרק מחכים שמישהו יזהה אורם???
כל האמור לעיל מבטא וממשיג לטעמי את המילה "קוריקולום"...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה